פסק-דין בתיק ת"א 923-09

הנתבע 1 היה הבעלים של חלקה המצויה באשדוד. הבית המצוי בחלק הצפוני של החלקה נמכר לתובעת ולבעלה (להלן - התובעים). החלק הדרומי של החלקה נמכר לבתו של הנתבע 1, היא הנתבעת 2.

התובעים הגישו התביעה נגד הנתבע 1 וכן נגד הנתבעת 2, בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מבניה שנעשתה בביתה של הנתבעת 2. התביעה הוגשה גם נגד הנתבעת 3, בטענה לפיה שיתפה פעולה עם הנתבע 1, אשר קידם כמהנדס את הליכי הרישוי וקבלת ההיתר לבניה בביתה של הנתבעת 2, מתוך שיקולים זרים, והעלימה עין מעבירות בניה שבוצעו.

הנתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד, בגין השגת גבול שעל פי הנטען נעשית על ידי התובעים.

לאחר הגשת התביעה, נפטר בעלה של התובעת, והתובעת המשיכה בתביעה גם כיורשת של המנוח.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וכן חוות דעת של מומחים. לתצהירי הצדדים צורפו מסמכים רבים הקשורים, בין היתר, גם להליכים שנערכו בפני הוועדות השונות בקשר לבניה שנעשתה בביתה של הנתבעת 2.

הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן בלא צורך בחקירתם של העדים בבית המשפט, ובהמשך לכך הוגשו סיכומי טענות בכתב.

רכישת בית התובעים

תחילתם של האירועים השנויים במחלוקת בעת שהתובעים רכשו מהנתבע 1 ורעייתו, אשר היו הבעלים של החלקה, את הבית המצוי בחלק הצפוני בחלקה וחלק המגרש עליו בנוי הבית (הסכם המכר שנחתם ביום 11.1.1988 צורף כמוצג ת/1).

לטענת התובעים, בעת החתימה על הסכם המכר, הראה להם הנתבע 1 את תוכניות הבניה של הבית שעתיד להיבנות בחלק הדרומי, אשר אמור היה להיות זהה לבית שנרכש. על טענה זו של התובעים חלה התיישנות. בנוסף, לטענה זו של התובעים לא הוצגו ראיות ממשיות, ולפיכך אין לקבלה. מכל מקום, לאירועים שהתרחשו מאוחר יותר, ביחס לבניה בחלק המגרש הדרומי, יש משמעות רבה יותר לגבי המחלוקת, ואילו למצגים הנטענים במועד החתימה על חוזה הרכישה של בית התובעים, אשר לא קיבלו כל ביטוי בחוזה עצמו, קיימת משמעות מועטה בלבד.

כמפורט לעיל, הנתבע 1 הינו אביה של הנתבעת 2, ובשלב מסוים, הועברו הזכויות בחלקה הדרומית לנתבעת 2.

בבקשות לקבלת היתר בניה ולשינוי התוכנית החלה ביחס לביתה של הנתבעת 2, נרשמה הנתבעת 2 כבעלים והנתבע 1 היה המהנדס מגיש הבקשה.

התובעים מדגישים בתביעתם את העובדה, לפיה הנתבע 1 שימש בתקופה הרלבנטית מהנדס של החברה העירונית לפיתוח אשדוד.

על פי נסח רישום המקרקעין, מדובר בחלקה משותפת אשר התובעים הינם הבעלים של מחצית החלקה והנתבעת 2 הינה הבעלים של המחצית השנייה (מוצג ת/1).

הבקשה הראשונה לקבלת היתר בניה לבית הנתבעת 2

ביום 6.8.1998 הוגשה על ידי הנתבעת 2, באמצעות הנתבע 1,  בקשה להיתר בניה לבניית יחידת קוטג' למגורים, אשר כללה הקמת בית מגורים בעל שתי קומות וחניה.

התובעים נתנו הסכמתם לבקשה לקבלת היתר ונתנו את חתימתם על הבקשה. בהמשך לכך, אישרה הנתבעת 3 את הבקשה וניתן היתר הבניה (הבקשה להיתר, חתימת התובעים על הסכמתם ופרוטוקול הדיון בוועדה, צורפו כנספח א' לתצהיר מטעם נתבעת 3).

לטענת התובעים, הנתבע 1 רימה אותם כאשר החתים אותם על התוכנית המצורפת לבקשה. לטענתם, הנתבע 1 טען בפניהם כי מדובר רק בשינוי מקום הכניסה לבית הנתבעת 2, ורק בדיעבד הסתבר להם כי הוחתמו על תוכנית שינויים לבניה, אשר כללה, בין היתר, גם קומה שנייה ומרפסות.

לנוכח חלוף הזמן מהמועד שבו חתמו התובעים על התוכנית, חלה התיישנות ביחס לטענתם האמורה. כך או כך, מאחר והתובעים לא העלו טענתם זו באופן ברור בסמוך למועד שבו התגלתה להם היקפה המלא של התוכנית, מנועים התובעים מלטעון כעת את הטענה בדבר הטעייתם בעת חתימתם על הסכמתם לתוכנית.